PFAS, המכונה לעתים קרובות "כימיקלים לנצח", משמשים באריזות קוסמטיות מסוימות בשל תכונות העמידות לשומן ולמים, בעוד אורתו-פתלטים משמשים כחומרי פלסטיק כדי להגביר את הגמישות בחומרים כמו PVC. החוק החדש הזה חורג מתביעות בטיחות כלליות ומחייב גילוי ספציפי וניתן לאימות על החבילה עצמה. העונש על אי-ציות חמור: החוק מעניק למחלקה את היכולת לאמץ כללים ליישום וקובע קנסות ותרופות, עם איום אולטימטיבי של איסור מכירה של מוצרים במדינה. עבור מותגים, משמעות הדבר היא ביקורת קפדנית של שרשרת האספקה של האריזה שלהם כדי לזהות כל עקבות או שימוש מכוון בכימיקלים הללו.
הלחץ הרגולטורי הזה מאיץ שינוי רחב יותר בתעשייה שכבר היה בעיצומו: התנועה לעבר אריזות "ללא PFAS-ו"ללא פתלטים-. מותגים מחפשים באופן פעיל חומרים וציפויים חלופיים שאינם מסתמכים על הכימיה הללו. זה כולל בחינת טכנולוגיות מחסום חדשות עבור אריזות מבוססות-נייר (שעשויות להסתמך בעבר על PFAS לעמידות בפני שומנים) ושימוש בחומרי פלסטיק חלופיים או מעבר לסוגי פולימרים גמישים יותר (כמו דרגות מסוימות של PE או PP) שאינם דורשים פתלטים. חוק פלורידה הוא איתות קריטי לכך שהשוק האמריקאי עובר מתביעות יופי נקיות מרצון לגילויים כימיים מחייבים,-נאכפים על פי חוק על אריזות. מותגים שמנסחים מחדש באופן יזום את האריזה שלהם כדי לחסל את החומרים הללו, לא רק יבטיחו עמידה בדרישות אלא גם יקבלו יתרון תחרותי משמעותי בשוק אמריקאי יותר ויותר מודע למרכיבים-.